תמר קאר השכרת רכב בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית בגין נזק רכוש שנגרם לרכב שבבעלות התובעת.

העובדות בקצרה:

התובעת היא חברה להשכרת רכב, ובבעלותה רכב מסוג דהייטסו מס' רישוי 72-971-64 (להלן "רכב הדייטסו").

על פי הנטען בכתב התביעה, רכב הדייהטסו שהיה נהוג על ידי מר מחמד מליח נסע בכניסה הראשית לעיר טמרה, ומשהגיע לכיכר תנועה האט את הנסיעה ואף עצר לצורך מתן זכות קדימה לרכב שהיה נוסע בתוך הכיכר, או אז, רכב אחר הנהוג בידי מר חיג'אזי מוחמד אשר נהג ברכב המבוטח ע"י הנתבעת שמספרו 34-040-18 ופגע ברכב הדייהטסו.

אין מחלוקת בין הצדדים לעניין האחריות, האחריות, מוסכם גם על הנתבעת מוטל על הרכב הפוגע והנתבעת בנעליו.

המחלוקת מתמקדת בגובה הנזק בלבד (מפנה לסעיף 8 בכתב ההגנה).

הנזקים הנטענים:

על פי כתב התביעה, נגרמו לתובעת הנזקים שלהלן:נזק עפ"י חוות הדעת בסך 4,646 ₪.שכ"ט שמאי בסך 520 ₪. אובדן הכנסה מהשכרת רכב בסך 600 ₪.

הנזק הישיר:

התובעת צרפה חוו"ד מטעם השמאי סמיר בדארנה, השמאי לא נחקר על חוות דעתו, הנתבעת ביחס לנזק הישיר טוענת שהתובעת לא צרפה קבלות וחשבונית על התיקון וכי על התובעת היה עליה לצרף קבלות וחשבוניות בהיותה חברת השכרה.

לטענת הנתבעת מקום שהתובעת היא חברת השכרה, והמוסך הוא בבעלות חברת ההשכרה יש מקום להראות על תשלום בפועל ולא רק חשבוניות תיקון וכן חשבוניות זיכוי.

התובעת הסתפקה בצירוף חוות דעת שמאי, אשר לא נסתרה ע"י הנתבעת. יחד עם זאת, נתתי דעתי לכך שהתובעת לא צרפה אישורי העברת התשלום והחשבוניות, לא צרפה את המסמכים בגין התיקון בפועל, שעה שמדובר בחברת השכרת כלי רכב ועשויה להדרש באופן תדיר לתיקונים ופגיעות בצי רכבה, ובמקרה כזה יש לדרוש גם מסמכים נוספים מעבר להצגת חוות הדעת בלבד. לעניין זה אני מפנה לדבריו של ביהמ"ש בתיק אזרחי שלום ת"א 39329/07 גל ליסיניג בע"מ נ' גולן ביטוח ישיר, ת.א. ירושלים ניו בסט חב' לרכב בע"מ נ' חב' ישיר אי.די.אי אשר קבעו כי אכן ניתן להסתפק בחוות דעת שמאי לצורך הוכחת הנזק ואין חובה לתקן את הנזק בפועל, אך משתוקן הנזק, קיימת ראיה טובה יותר, מהימנה יותר הלו היא הקבלה או החשבונית המעידה על תיקון בפועל. ביהמ"ש יצא מנקודת הנחה כי כאשר מדובר בחברה העוסקת בהשכרת רכב יש הגיון בטענה כי החברה זוכה להנחות בכל הנוגע לעלויות התיקון של רכביה.

משכך מצאו בתי המשפט, לאחרונה, שמכוח הכלל הראיה הטובה ביותר יש לדרוש מחב' ההשכרה, כאשר הרכב תוקן בפועל, קבלות בגין תיקון הרכב, אשר נמצאים ברשותה, ואשר היא נדרשת להחזיק את האישורים האלה לצורך ניהול ספריה, ושוב הכל מתוך הנחה שיכול להיות, בשל אופי התובעת, עלויות התיקון בפועל נמוכות מהערכת השמאי.

הכלל הבסיסי הוא שאין חובה לתקן, בפועל את הנזק, הכלל הוא שניתן להסתפק בחוו"ד שמאי, אך כאשר מדובר חב' השכרה שיש לה צי רכב, מכוח הכלל הראיה הטוב ביותר ניתן לדרוש ממנה ראיות מעבר לחוות הדעת כדי להוכיח באמצעות קבלות את הנזק שנגרם בפועל ולבחון אותו אל מול חוות הדעת.

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, נראה לי שיש מקום לפצות את התובעת ב-70% מסכום חוות הדעת ולהעמידו על סך 3,254 ₪.

לעניין שכ"ט שמאי:

שכר הטרחה שנדרש בסך 520 ₪ הינו שכ"ט סביר, מקובל, שכ"ט כזה אין מקום להפחית ממנו, לא לשם כך הורה חוזר המפקח על הביטוח, שחב' הביטוח חייבת לשלם את השכר הסביר, הפחתה של 120 ₪, ללא כל הסבר, אינה כדין והיה ראוי שהנתבעת תימנע מלעשות כן, על כן יש בראש נזק זה לחייב במלוא שכר הטרחה.

אובדן הכנסה מהשכרת רכב:

בגין ראש נזק זה בקשה התובעת לפצותה בגין הימנעות השכרת הרכב במשך 3 ימי עסקים, כשעבור כל יום כזה, מקובל לגבות סך 200 ₪, סה"כ 600 ₪.